קפה הוא אחד הדברים המושרשים ביותר בתרבות המערבית. הוא מקושר אצלנו לאנרגיה, לעירנות, למיקוד שאנחנו כל כך צריכים. וזה לא הכל, כשאנחנו יוצאים לבילוי, הוא מזכיר לנו אווירה טובה, ארומה נפלאה וחגיגית. אין פלא שהוא כל כך פופולארי.
התפיסה שלנו את הקפה כל כך חיובית כבר מגיל מאוד צעיר, שקשה לנו לחשוב על האפשרות שהוא מזיק. אם הכותרת “אוייב מושבע” גרמה לכם לחוסר נוחות מסויים זו בדיוק הסיבה. וכזה היה גם המצב שלי.
ובכל זאת, שתיית הקפה העלתה אצלי כמה סימני שאלה. הרי אם אני שותה כל כך הרבה קפה, מדוע אני עדיין מרגיש עייפות כללית במהלך היום? מדוע השינה שלי לא סדירה, ולמה המיגרנות במגמת עלייה?
אז החלטתי לחקור את נושא הקפה. הדבר הראשון שהבנתי הוא שקפה זו תעשיית ענק, אחת הגדולות בעולם. קפה הוא החומר הכי סחיר בעולם אחרי נפט, גם מבחינת מחזור מכירות. יש סיבה לכך שמפמפמים לנו את החומר הזה, והסיבה היא רווח כספי. המימון של המחקרים, המוסדות האקדמיים ואפילו כתבי העת המדעיים, “במקרה” מושפע מאוד ע”י חברות כמו “נסטלה” ששופכות כסף על עשרות ומאות מחקרים שונים, לאחר מכן במידה והם מתאימים לאינטרס השיווקי של החברה, פרסום ממומן שלהם בעיתונות, ולבסוף מימון של סלבריטאים, “משפיענים”, ופוליטיקאים. ככה זה עובד ואין הרבה מה לעשות נגד זה: מחקרים עולים המון כסף, כסף מגיע מבעלי אינטרסים שמוכנים להשקיע, ומדענים ורופאים גם הם בסך הכל בני אדם שרוצים להתפרנס. מה יוצא? תאגידי הקפה מממנים ומשפיעים בדרכים שונות על המון מחקרים בדרך גלויה או נסתרת, והתפיסה שלנו לגבי קפה חיובית מאוד- ולא במקרה.
כך זה עבד בעבר עם סיגריות, ככה זה עובד עד היום עם סוכר ושוקולד, וכך גם בתעשיית ענק כמו קפה. זאת מציאות שכמעט ולא ניתן לנצח.
קפה. האמת מוסתרת בהמון אהבה.
בואו נדבר על הקפה עצמו.
-
- קפה הוא שיח ירוק עד ופולי הקפה נמצאים בפירות השיח. אנחנו כמובן לא אוכלים אותו היישר מהטבע. כדי לקבל אבקת קפה טחון צריך לקחת את הפולים הטריים, לרחוץ אותם, להתסיס אותם, לייבש, לקלף, לקלות ולטחון. כך שהמוצר שהטבע נתן כבר לא ממש קיים, ונשארנו עם מוצר מעובד.
לגבי היתרונות והחסרונות הבריאותיים של קפה, הנה מה שכדאי לדעת:
-
- הקפה גורם להתמכרות. צריכה קבועה של קפאין יכולה להוביל למצב של סבילות: הקפאין מפסיק להשפיע עלינו באותה העוצמה, מה שעלול להוביל להגברת הצריכה. ברגע שננסה להפסיק לצרוך קפאין יחלו תסמיני גמילה פיזיים של ממש שיימשכו כמה ימים בניהם כאבי ראש, סחרחורות, רגזנות ועייפות.
לאחר צריכת קפאין גבוהה וקבועה מתרחש תהליך של פיצוי שבו הנוירונים מגבירים את ייצור הקולטנים שנחסמים על ידי הקפאין.
המשמעות היא שאם לא נקבל את מנת הקפאין הקבועה שאליה הרגלנו את הגוף שלנו, הנוירונים במוח יהיו רגישים פחות למתווכים מעוררים. זו בדיוק הסיבה שהשפעת הקפאין הולכת ופוחתת עם הזמן ומהר מאוד במקום לעורר הוא רק עוזר לנו להיות פחות עייפים זמנית, בשעה שהעייפות הכללית שלנו הולכת וגדלה. בנקודה הזו אנחנו צריכים יותר ויותר קפה ונוצר מעגל התמכרות שהולך וגדל.
כלומר לולא היינו צורכים קפאין מלכתחילה, היינו עירניים ואנרגטיים יותר!
-
- וזה לא הכל, קפה הוא אחד המזונות שמטופלים בכימיקלים הקשים ביותר בעולם. הוא ספוג דשנים סינטטיים, חומרי הדברה, קוטלי עשבים, קוטלי פטריות, וקוטלי חרקים. אין דרך לדעת כמה חומרי הדברה יש בקפה שלכם, וקשה לחקור נזקים בצורה ישירה כשיש כל כך הרבה סוגי חומרי הדברה וכל כך הרבה סוגי קפה. עם זאת, ייתכן שמרבית חומרי ההדברה נהרסים בתהליך הקלייה של הקפה, כך שיש מקום לאופטימיות מסוימת בנושא הזה.ריסוס שיח הקפה. אחד הצמחים המרוססים ביותר בעולם. תמונה: Pesticidewise
-
- הקפאין אולי מקושר אצלנו בתודעה לכזה שמספק אנרגיה. אך מעולם לא סיפק אנרגיה באופן ישיר. כל מה שקפאין עושה הוא לעורר את מערכת העצבים והאדרנלין, וזו אינה אנרגיה אלא לחץ. נתגלה כי מנה אחת של 250 מ”ג קפאין גרמה לעלייה של יותר מ- 200% ברמת הורמוני הלחץ (האדרנלין) בדם. אדרנלין ונוראדרנלין גורמים להגברת קצב הלב, לעלייה בלחץ הדם ולתחושת חירום בגוף. הלחץ המתמשך נוטה להיות כרוני, כלומר אצל אלו שצורכים קפאין בצורה קבועה, הגוף נמצא מרבית היום במצב של “אזעקת חרום”. זהו מצב שהגוף בנוי להיכנס אליו בצורה טבעית כשיש צורך בבריחה מהירה מחיה טורפת, לא מצב שצריך להתקיים לאורך כל שעות היום.
מה כל כך רע בלחץ? ובכן, הלוואי שמצב לחץ היה יכול להיות מצב שאינו מזיק, זה די שימושי להיות ב”מצב מלחמה” בעולם שבו אנו רצים ממשימה למשימה, ומתמודדים עם אינספור מטלות והחלטות. אך הלחץ מביא איתו המון בעיות. חרדה, נדודי שינה, דיכאון, שיגדון, כאבי ראש, היפוגליקמיה, יתר לחץ דם ומחלות לב, אלו רק חלק מהסכנות. הסכנה הראשונה והמיידית מבחינתי, היא שהלחץ פשוט הורס לנו את השקט הנפשי, ומוריד לנו את רמת האושר. כשהמדדים האלו יורדים, לא משנה כמה קפה נשתה, לעולם לא נתמודד עם האתגרים שלנו בצורה יעילה, אם בכלל.
- הקפאין אולי מקושר אצלנו בתודעה לכזה שמספק אנרגיה. אך מעולם לא סיפק אנרגיה באופן ישיר. כל מה שקפאין עושה הוא לעורר את מערכת העצבים והאדרנלין, וזו אינה אנרגיה אלא לחץ. נתגלה כי מנה אחת של 250 מ”ג קפאין גרמה לעלייה של יותר מ- 200% ברמת הורמוני הלחץ (האדרנלין) בדם. אדרנלין ונוראדרנלין גורמים להגברת קצב הלב, לעלייה בלחץ הדם ולתחושת חירום בגוף. הלחץ המתמשך נוטה להיות כרוני, כלומר אצל אלו שצורכים קפאין בצורה קבועה, הגוף נמצא מרבית היום במצב של “אזעקת חרום”. זהו מצב שהגוף בנוי להיכנס אליו בצורה טבעית כשיש צורך בבריחה מהירה מחיה טורפת, לא מצב שצריך להתקיים לאורך כל שעות היום.
-
- גם הורמון הקורטיזול מוגבר והוא נשאר למשך שעות ארוכות בדם, הקורטיזול גורם לכך שאיכות השינה יורדת, מערכת החיסון מושפעת לרעה, ההתדרדרות הקשורה לגיל מואצת, ויש שינוי הדרגתי משמעותי בחשיבה, במצב הרוח ובהתנהגות.
-
- ולצערי יש עוד בעיות: הקפה מעכב ואף מונע ייצור חומצת אמינו GABA, חומצה שאחראית על רגיעה וריכוז, בנוסף הוא מונע ספיגה טובה של רכיבים תזונתיים חשובים כמו: ברזל, ויטמיני B, סידן, מגנזיום, אשלגן ואבץ. הוא פוגע בספיגת הסידן, מפריע לפעילות הקיבה, מעודד תנגודת אינסולין (שמובילה לסכרת) וזוהי אינה סוף הרשימה.
אז מדוע אנחנו שותים קפה בסופו של דבר? הרי הנזקים האלו ידועים, המידע הזה זמין לכל אחד. מה גורם לנו לשתות בכל זאת קפה?
התשובה היא שנכנסנו למעגל התמכרות אכזרי, שנוצר בשילוב של יצירת תרבות ולחץ חברתי סביב קפה, בתוספת מחקרים מסויימים מאוד שמעידים על יתרונות של הקפה (כאמור מחקרים שברובם יש מימון “מקרי” של חברות מסחריות) וש”עוזרים” לנו לדלג בקלילות מעל כל אינסטינקט שמתריע שמשהו אינו כשורה, בתוספת פרסום אינטנסיבי ביותר שמדגיש הקשרים חברתיים, אנרגיה ושמחה יחד עם קפה.
ההתמכרות הזו חזקה מאוד, תסמיני הגמילה אינם מעודדים, והנזקים אינם מידיים אלא מצטברים עם השנים.
אבל המצב הזה הפיך. אמנם זה לא הולך להיות קל, אבל ניתן להיגמל מקפאין, ולהחזיר את הגוף למצב של רוגע, נינוחות, ועירנות טבעית.
כדי להיגמל מקפאין, כמו מהתמכרויות רבות אחרות יש צורך בהבנה של הנזקים, הבנה של התועלת הבריאותית והבנה של השיפור ברמת האנרגיה אצל אלה שמפסיקים לשתות קפה. חשוב להבין שהקפה הוא זה שהביא את העייפות הוא לא הפיתרון לעייפות.
אחרי ההבנה מגיעה תקופת הגמילה. יש צורך במוטיבציה גבוהה ותמיכה של הסביבה כדי לעבור את השלב הזה. לבסוף יש צורך בהחזרת אנרגיה טבעית שאבדה במהלך ההתמכרות: ניתן להחזיר את האנרגיה הזו ולקצר את תקופת הגמילה ע”י פעילות ספורטיבית הדרגתית.
תגובה אחת
מעניין מאוד! תודה